איש עוד לא ביקר בעתידך

מאת ה.ב ג'לט

 

משתי הדרכים שביער עבות

בחרתי בזו שהלכו בה פחות

ופה הרי כל ההבדל בעולם.

רוברט פרוסט (תרגמה, עדנה אולמן-מרגלית)

 

"בחרו בדרך שבה הולכים פחות", הייתה בעבר עצה בלתי קונבנציונלית. היא נתפסה כגישה המסתכנת, היצירתית. רוברט פרוסט העניק לאותה עצה בלתי שכיחה פופולריות עצומה. אך כיום, יש להתייחס אליה כאל עצה בלתי אפשרית.

המסע אותו אתה עורך כיום אל עבר העתיד, אינו מאפשר לך בחירה בין הדרך שבה הולכים פחות ובין הדרך היותר מקובלת. אין בעולם איש שהיה במקום אליו אתה הולך. איש לא חווה את העתיד שאתה תחווה. האפשרות היחידה העומדת לפניך היא ללכת בדרך שאיש לא הלך בה מעולם. יהיה עליך לחצות דרך אוקיינוסים שלא מופו. אין מפות דרכים, אין סיורים מקדימים, אין "אבירים לבנים" שיראו לך את הדרך.

העתיד לקראתו אתה הולך אינו קיים, ומעולם לא היה קיים עבורך. את העתיד שלך יש לברוא.

בפניך עומדת בחירה בין שתי אפשרויות – לברוא את העתיד שלך, או להניח לאחרים לברוא אותו עבורך. הדרך שאיש לא הלך בה דורשת יצירתיות.

העתיד אינו מקום כלשהו שאנו הולכים אליו, אלא מקום שאנו יוצרים, אנו בוראים בעצמנו (ג'ון שער).

 

הציטטה שלעיל מהווה את נושאו של מכתב עיתי (ניוזלטר) זה, המהווה חלק מתוך ה- POI Process of Illumination, כלומר תהליך ההארה, בריאת עתיד חיובי לכולם... ראיית עולם פתוחה וכוללת כאחד.

כאשר פוסעים בנתיב שאיש לא הלך בו מעולם, אל עבר עתיד שאינו קיים, אי אפשר לצפות שיותוו בפניכם חוקים רציונליים, סמכותיים על ידי נוסע מנוסה כלשהו. משום כך, החוקים שלי הם החוקים שאני קבעתי עבור המסע שלי. הם יותר אינטואיטיביים מאשר רציונליים (מבוססים על אינטואיציה יותר מאשר על ההיגיון), הם אינם מאושרים או מורשים על ידי איש ואינם נתמכים על ידי מחקר אמפירי כלשהו – או על ידי ניסיוני במסע. חוקי הדרך שלי הם יותר מעין "חוקי אצבע" – משהו שבין עצה דו משמעית לנוסחאות מעורפלות. וכמו האמונות שלי, הן טנטטיביות בלבד, ייתכן שאאלץ להמציאן מחדש, תוך כדי התקדמות בנתיבה של הדרך.

איני מבקש מכם לאמץ את חוקי הדרך שלי, אלא לברוא את החוקים שלכם. אולי החוקים שלי יהוו גירוי ויעוררו רעיונות כלשהם עבור חוקים משלכם. או אולי כבר יש לכם רעיונות אשר עשויים להפוך לחוקים אישיים.

או אולי כבר יש לכם חוקים שאינכם מודעים אליהם. אני מקווה שחוקי הדרך שלכם (ואמונותיכם) יהיו טנטטיביים ופתוחים לשינוי. להלן חוקי הדרך שלי – נכון לרגע זה.

מהם החוקים שלכם?

 

חוק מס' 1: להתמקד במסע הפנימי

"המסע היחיד הוא המסע הפנימי" ריינר מאריה רילקה

האמרה "החיים הם מסע, לא יעד" היא מטאפורה מוכרת היטב. חוק הדרך הראשון שלי הוא להתמקד במסע הפנימי שלי, משום שהאופן שבו אני רואה את המסע הוא "שיוצר את כל ההבדל" – הוא הדבר היחיד שחשוב. דיברתי ותמכתי בנקודת ראייה זו במספר רב של מהדורות המכתב העתי POI, כמו גם בקריירה הקודמת שלי כנואם מוביל וכמנחה סדנאות. אך לא תמיד אני בבחינת נאה דורש נאה מקיים.

קשה לקיים חוק זה, משום שהתרבות המערבית שלנו כל כך ממוקדת מטרות. עם זאת, ג'יימס מארץ', שהוא בר סמכא בתחום קבלת ההחלטות, אומר לנו כי "קבלת החלטות חייבת להיות תהליך של גילוי יעדים לא פחות מהמאמץ להשגתם". ואילו סוזאן סגרסטרום כותבת  בספר "שוברים את חוק מרפי", אותו פרסמה בשנת 2006: "ייתכן שהאושר אינו קשור עד כדי כך בהשגת יעדים, כמו בהתקדמות לעברם. ההגעה אל היעד היא רק חצי מהעונג". או כדברי פתגם יפני, טוב יותר לנסוע בתקווה מאשר להגיע.

עבורי, "החיים הם מסע" היא מטאפורה שימושית. אין זו עובדה, אין זו אמת, אין זה שקר, אין זו מציאות. זוהי מטאפורה. היא מסייעת לי לחשוב על המסע שלי בתור תהליך. המסע שלי הוא סדרה של פעולות ושינויים, כך שמסע חיי הוא מה שאני עושה, לא המקום שאליו אני הולך. עבורי, מה שאני עושה במסע נקבע על ידי האופן בו אני רואה את המסע. האופן בו אני רואה את המסע נקבע על ידי. הדרך בה אתם רואים את המסע שלכם, ומה שאתם עושים בו, תלויים בכם.

בסופה של כל דרך אתם פוגשים את עצמכם. פתגם זן.

 

חוק מס' 2: לתכנן על מעקפים/ לדעת מראש שתהיינה סטיות לדרכים צדדיות

"המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות נמצא תמיד בתהליך בנייה." חוק מרפי

המסר העיקרי העומד בבסיס חוק הדרך השני שלי הוא להימנע מחוקים קשיחים. אני מאמין שכל החוקים, כמו כל האמונות, חייבים להיות גמישים. חוקי דרך קשיחים מונעים סטיות מהדרך או יציאות לטיולים ספונטניים בדרכים צדדיות. אך לעיתים קרובות, דווקא טיולים אלה מובילים לגילויים חדשים.מעקפים בדרך יכולים להוות חלק ממסע החיים ה"מתוכנן" שלי. במילים אחרות, חוקי הדרך שלי צריכים להיות תמיד בתהליך בניה.

לעיתים קרובות, אנשים לא רק מתמקדים ביעד, אלא גם רוצים להגיע אליו מהר ככול האפשר – ובנתיב הראשי. לסטות מהנתיב הישיר דורש זמן. אבל נדרש זמן גם כדי לעצור ולהריח את פריחת ההדרים. ברור שיהיו בדרך גם מעקפים, וברור גם שרוב המעקפים לא יהיו מתוכננים. אבל אולי חלק מהם אמור דווקא כן להיות כלול בתכנון. לא אוכל להתאפק ולא לציין כי חוק דרך זה דורש שמירה על ראש פתוח, שהיא נושא בסיסי בתהליך ההארה (POI). עבורי, לשמור על ראש פתוח, פירושו להיות טנטטיבי וגמיש – מוכן לקבל רעיונות חדשים, מטרות חדשות, יעדים חדשים וגם דרכים חדשות ללכת בהן.

לפעמים נוהגים להרכיב על סוסים סכי עיניים, כדי למנוע מהם להביט הצידה, כך שדעתם לא תוסח והם יישארו ישר על הנתיב. לעיתים, אני מרכיב סכי עיניים על עצמי, כדי להישאר במסלול. אולי יציאה להסחות דעת ממסע החיים האישי שלנו, עשויה להוות לעיתים אסטרטגיה טובה. אם דעתך מוסחת, אתה עשוי למצוא את עצמך במקום אחר, ולעיתים, מקום אחר עשוי להיות דווקא המקום בו רצית להיות, אבל לא ידעת זאת. או שאולי פשוט תיהנה לעבור במסלול המעקף. מעקפים הם שיעורי ריקוד מאלוהים. קורט וונגוט.

 

חוק מס' 3: לעצור, להתבונן ולדמיין

הדמיון חשוב יותר מהידע. אלברט איינשטיין

 

עצירה היא דבר מועיל, משום שהיא בולמת את החיפזון. עצירה גם מסייעת לי להרהר, לחשוב, להתבונן. להסתכל על המקום שבו אני נמצא, המקום שבו הייתי והמקום אליו אני הולך, גם הם מועילים. אך הדמיון עשוי להיות המועיל ביותר. חוק הדרך השלישי שלי מתמקד בפיתוח מיומנות הדמיון.

אינני יכול לראות או לדעת את העתיד, אבל אני יכול לדמיין אותו. למעשה, אני יכול לדמיין מספר רב של עתידים. הבעיה הכרוכה בסתם עצירה והתבוננות היא שהראייה שלי היא תמיד חלקית. איני מסוגל לראות את כל הדרך המשתרעת לפני אל העתיד. להיות מסוגל לראות מה שאיננו שם מכונה אשליה, דמיון או חזון.

אשליה היא "תפיסה שגויה של המציאות". דמיון הוא "פנטזיה, חלום בלתי אפשרי", חזון הוא "תחזית אינטליגנטית". למרות שלכל אדם יש תמונות לגבי עתידו, רוב האנשים פוחדים באופן מדויק, אבל חולמים באופן מעורפל. חלומות על העתיד הם לעיתים קרובות פנטזיות מעורפלות. פחדים מהעתיד הם לעיתים קרובות סיוטים מדויקים. על מנת להפוך למיומנים בחלומות פנטזיה מדויקים אודות "הקשת בענן" אנו זקוקים לתרגול.

אנסה לתרגל כיצד לחלום במדויק, כדי ללמוד איך להפוך לחולם מדופלם. אני רוצה לא רק לפגוש את יוצר הדמיונות שלי, אני רוצה לאמן אותו. אני מאמין כי התמונה שלי לגבי העתיד עשויה להיות הגורם החשוב ביותר בקביעת מה שיהיה עתידי.

הדמיון מקדם ותורם לכושר ההמצאה, ליצירתיות, ולכושר התושייה לחלום על אפשרויות. הדרך בה ניתן להשיג רעיון יצירתי אודות העתיד היא להעלות מספר רב של רעיונות. חזון הוא היכולת לראות מעבר למובן מאליו. פירושו של דבר הוא שעלי לראות את הבלתי נראה, ולראות אפשרויות אשר אינן קיימות עדיין. ומה איתכם?

במקום לחפש מנהיג בעל חזון אשר ינחה את המסע העתידי שלכם, למה לא לחלום על החזון הפרטי שלכם, להשתמש בדמיונכם וללכת אחריו? מסוג אחד של חזון אפשר להקים אוהל סיירים, ומסוג אחר אפשר להקים קתדרלה שלמה, א. ב. ווייט.

 

הארה רפלקטיבית

"איננו זקוקים למנהיג בעל חזון באותה מידה שאנו זקוקים לתמיכה בחזון עצמו" מרילין פרגוסון.

 

חוקי הדרך שאיש לא הלך בה מעולם מספרים לנו, כי העתיד הוא מקום אותו אתם בוראים. ואם האופן בו אתם רואים את המסע הוא זה היוצר את כל ההבדל, ואם המסע היחיד הוא המסע שבפנים, הרי שחוקי הדרך שלכם תלויים אך ורק בכם.

 

2 באפריל, 2008

 

© 2008 ה.ב. ג'לאט. כל הזכויות שמורות.



השאר תגובה